נטל ההוכחה ככלי בידי חברות ביטוח להכשיל תביעות

במשפט האזרחי נהוג להחיל את הכלל "המוציא מחברו עליו הראייה". משמעותו היא כי מי שנפגע בנזקי גוף ורוצה "להוציא" מחברו פיצוי עקב מעשה עוולה, הוא זה שמוטל עליו להוכיח את טענותיו ולשכנע את בית המשפט בצדקתו. על הנפגע לשכנע את בית המשפט שיש יותר הסתברות שהוא צודק בכל טענותיו מאשר שהוא טועה (כלומר עליו להוכיח את התביעה בהסתברות של 51% לפחות), אחרת בית המשפט ידחה את התביעה.

דוגמא להמחשה: נניח שנגר נפגע בכף היד בתאונת עבודה בגלל מסור פגום, שהמעביד שלו העמיד לרשות העובדים. אם הנגר יתבע את המעביד בגין רשלנות, הנטל להוכיח את כל יסודות התביעה יהיה מוטל עליו. על הנגר מוטל להוכיח את כל העובדות שהובילו לתאונה, ואיך בדיוק התרחשה התאונה, עליו להוכיח את רשלנות המעביד, עליו להוכיח את נזקיו ועליו להוכיח כי הנזקים נגרמו עקב התאונה.

המעביד לעומת זאת, לא נדרש להוכיח דבר, גם לא להוכיח שהוא לא התרשל. כמובן, שאם למעביד יש יכולת להפריך את טענות הנגר, מוטב לו לעשות כן, אבל הוא לא תמיד חייב להציג ראיות כדי להביא לדחיית התביעה. די בכך שהנגר לא יעמוד בנטל ההוכחה, כדי שהמעביד יזכה בהליך המשפטי.

תביעה בנזקי גוף יכולה להידחות גם אם הנפגע צודק בטענותיו

לפעמים בתי משפט דוחים תביעות לא בגלל שהנפגע משקר או טועה בתביעתו, אלא בגלל שהוא לא עמד בנטל ההוכחה. כאשר אין בפני בית המשפט די ראיות להכריע מי משני הצדדים צודק, הוא לא יכול להטיל פיצוי כספי על הנתבע מכיוון שלא הוכח שהוא התרשל. במקרה כזה לא נותר לבית המשפט לעשות דבר מלבד לדחות את התביעה.

אם לנפגע אין ראיות כי הוא פשוט לא צודק בתביעה, אז אפשר להשלים עם תוצאה כזו. הבעיה היא שלעתים המחסור בראיות מצד הנפגע אינו בגלל שהוא לא צודק בטענותיו, אלא בגלל סיבות שאינן בשליטתו, ואז נוצרת תחושה של חוסר צדק אמיתי.

לדוגמא: נניח שאדם נפל ברחוב עקב מכשול שהעירייה התרשלה בכך שלא פינתה אותו, ונגרם לו נזק, אבל לרוע המזל, הייתה זו שעת בוקר מוקדמת, ולא היה אפילו עד אחד לנפילה. הנפגע הגיש תביעה נגד העירייה, והיא הכחישה בכתב ההגנה שלה, שהנזק נגרם בגלל מכשול ברחוב, וטענה כי הוא נגרם בנסיבות אחרות שלא קשורות אליה, וכי הנפגע מנסה "להלביש עליה תיק" כדי לזכות בפיצוי. בנסיבות אלה, בהעדר עדים, ייתכן והנפגע לא יצליח לעמוד בנטל ההוכחה למרות שהוא דובר אמת.

דוגמא נוספת: נניח שנפגע סובל מנזק מהותי, והוא נמנע לצרף לתביעה שלו חוות דעת רפואית בעניין נזקיו מחמת העלות הכספית היקרה של חוות הדעת. חוות דעת רפואית היא הכרחית לצורך הוכחת נזקי גוף בהליך משפטי, ובהעדרה הנפגע לא יעמוד בנטל להוכיח את נזקיו, למרות שהוא אכן סובל מנזק לו הוא טוען.

דוגמא נוספת: נניח שנפגע בתאונה נמנע לקבל טיפול רפואי בתחום הפסיכיאטרי עקב תחושות פחד, בושה או חוסר כוחות על אף שהוא באמת נזקק לטיפול. הימנעות זו עלולה לעמוד לו לרועץ כאשר יגיש תביעת נזקי גוף, ובה יבקש להוכיח כי הוא סובל מנזקים בתחום הפסיכיאטרי. ייתכן ולא יעלה בידיו לעמוד בנטל ההוכחה של כל נזקיו למרות שכל טענותיו אמת.

חברות הביטוח מנצלות את כללי נטל ההוכחה כדי להכשיל תביעות

במקרים רבים נזקי גוף הם עניין שנמצא תחת כיסוי ביטוחי של חברת ביטוח, כך שכאשר נפגע בנזקי גוף ירצה למצות את זכויותיו, הוא ייאלץ להתמודד עם חברת ביטוח שחוזקה ויכולותיה הכלכליות עולות בהרבה על שלו. גם בדוגמא של הנגר, סביר להניח כי המעביד מבוטח, וכי חברת ביטוח "תיכנס בנעלי" המעביד.

חברות ביטוח הן גופים פרטיים שמטרתן העיקרית היא עשיית רווחים כספיים. אם הן יעמדו בהגינות בחובתן לשלם כסף לכל נפגע ונפגע, זה יסתור את תכלית קיומן. התוצאה היא שחברות הביטוח לא ממש אוהבות (בלשון המעטה) לעמוד בהתחייבותן, והן מנסות להביא לדחיית התביעה או להפחתת תשלום הפיצוי. לשם כך הן משתמשות במיטב כספן ומגייסות את מיטב אנשי המקצוע: מומחים רפואיים, עורכי דין חוקרים ובלשים פרטיים.

אחד הכלים שיש בידי חברות הביטוח להכשיל תביעות הוא השימוש בכללי נטל ההוכחה. כאמור, נטל ההוכחה מוטל על הנפגע. לפעמים הנפגע לא יצליח לעמוד בנטל ההוכחה- לא בגלל שהוא משקר או טועה, אלא בגלל סיבות אחרות, שאינן בשליטתו, כגון: קשיים כלכליים או סיבות רפואיות או סתם צירוף מקרים של חוסר בראיות. אחת הטענות החביבות על חברות ביטוח בתביעות שעניינן נזקי גוף היא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את טענותיו.

כאשר תתבעו בבית משפט חברות ביטוח, הן יכחישו לרוב כמעט הכל, לפעמים גם את עצם קרות התאונה. בדוגמא של הנגר חברת הביטוח קרוב לוודאי תכחיש שהתאונה התרחשה, היא תכחיש שהיא התרחשה במסגרת עבודה, היא תכחיש שהייתה רשלנות מצד המעביד, היא תכחיש שלנגר נגרמה נכות כלשהי, היא תכחיש שנגרמו לו מגבלות כלשהן, והיא תכחיש שיש קשר בין המגבלות שלו לבין תאונת העבודה.

אנו למודי ניסיון רב של הכחשות אלה, ומכירים אותן על כל סוגיהן. מדובר בהכחשות מרגיזות ומקוממות, מכיוון שלעתים הן לא נעשות מתוך ידיעה שהנפגע משקר כביכול, אלא כדי להקשות על הוכחת התביעה, גם כשברור שהיא מוצדקת. חברות ביטוח לרוב לא מודות בהגינות בעובדות ברורות, אלא מערימות כל קושי אפשרי כדי להכשיל את התביעה מתוך ידיעה שנטל ההוכחה מוטל על התובע, ואי עמידתו בנטל- פירושה כישלון התביעה.

איך ניתן להתמודד עם הכשלת התביעה על ידי חברות הביטוח?

העניין הכי חשוב הוא מודעות לכך שזה האופן שחברת הביטוח צפויה להתנהל בהליך. המודעות מפחיתה הפתעות בהליך השיפוטי, ומאפשרת הכנה טובה יותר לקראתו.

שלב ראשון: התייעצות עם עורך דין מקצועי

לעתים קשיי הוכחת התביעה נובעים מכך שהתביעה פשוט באמת אינה מוצדקת (או שהיא "גבולית" מאוד), ולאו דווקא בגלל שחברת הביטוח מנסה להכשיל אותה, ואתם מוזמנים לקרוא על כך בהרחבה במאמר "לא בכל מקרה של נזק גוף יש זכאות לפיצוי". אם זה המקרה, כדאי לדעת על כך כמה שיותר מוקדם, ולשם כך להתייעץ עם עורך דין מקצועי אם באמת יש "קייס" או אין לפני שמבזבזים זמן וכסף.

שלב שני: לתת את הדעת לראיות הראשוניות של הנפגע או לאפשרות שלו להוכיח את תביעתו

בהנחה שעברנו את השלב הראשון וישנה עילת תביעה מוצדקת, בשלב השני צריך "להיכנס לראש של חברת הביטוח", ולחשוב כיצד "להכשיל" את התביעה, ולבחון אם הראיות הראשוניות, שיש בידי הנפגע או הראיות שיש בידיו להשיג מתאפשר לו להוכיח את טענותיו. המסקנה יכולה להיות שבידי הנפגע יש ראיות מצויינות להוכיח את תביעתו. גם יכולה להיות מסקנה הפוכה שאין לו שום אפשרות להוכיח את התביעה. גם יכולה להיות מסקנת ביניים.

שלב שלישי: "עשיית שיעורי בית"

בשלב זה אנו מכינים את עצמנו לקראת ההליך השיפוטי ומנסים לגייס כל מחסור ראייתי שיש עוד לפני הכניסה להליך. מתייעצים עם מומחים רפואיים, מחפשים מסמכים וראיות נחוצות במסמכים ישנים, מנסים להשיג צילומים של המפגע, מזמינים תיקים רפואיים של הנפגע, מדברים עם עדים פוטנציאליים. השאיפה היא שבסיום שלב זה, גם אם לא מחזיקים בכל ראיה וראיה ספציפית, ניתן יהיה לראות את הדרך הכללית שבה בכוונתנו להוכיח את התביעה.

תזכרו שחברת הביטוח צפויה להכחיש הכל, ולכן המטרה היא להתכונן היטב כדי "להקדים תרופה למכה", כך שכל הכחשה תיענה בראייה מהותית.

שלב רביעי: כלים להתמודדות עם חסר ראייתי

אם גילינו שיש ראיות חלקיות או שיש חסר ראייתי, יש לתת את הדעת לחסר זה ולמשמעות שלו. ייתכן שחלק מהחסר אינו מאוד מהותי, וניתן יהיה להתגבר עליו בהמשך ההליך. אם החסר מהותי, אז מנסים לחשוב על כלים משפטיים היכולים לסייע לנו להתגבר על החסר. דוגמאות לכלים כאלה:

העלאת טענה להיפוך נטל ההוכחה, והעברתו לכתפי חברת הביטוח.
הסתפקות בעדות בעל דין יחידה כאשר לתובע/ת יש יכולת עדות טובה ומהימנה.
הליכים מקדמיים: זכות לקבל מענה על שאלון בתצהיר מחברת הביטוח, זכות לאפשר לנפגע עיון בכל המסמכים שחברת הביטוח מחזיקה וכו'.
בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט והשתת שכר הטרחה על חברת הביטוח (במקרים קיצוניים של קושי כלכלי שלא מאפשר הגשת חוות דעת רפואית).

ארבעת השלבים אמורים לתת מענה (ולו חלקי) לקשיי הוכחת תביעה שעמם מתמודדים נפגעים, מקום בו הם צודקים בטענותיהם. להשקפתנו, היכן שעוברת האמת, שם נמצאות הראיות, כלומר אם אדם דובר אמת, רוב הסיכויים שקיימות ראיות התומכות בסיפור שלו- רק צריך לדעת היכן ואיך לחפש אותן.