כאב וסבל או נזק לא ממוני הוא ראש נזק שנהוג לפסוק בבתי משפט בתביעות אזרחיות בגין עילות כדוגמת רשלנות או הפרת חובה חקוקה במקרים שבהם נגרמו לנפגע חוסר נוחות, אבדן הנאות, סבל וכאבים בגין הפגיעה שנגרמה. ראש נזק זה מוכר בקרב הציבור הנרחב כ"עוגמת נפש", והשמות הנ"ל הינם השמות המשפטיים שלו.  

 

מדובר בראש נזק יוצא דופן מכיוון שבניגוד לראשי נזק אחרים (כגון הפסדי שכר, הוצאות רפואיות וכדומה) לא ניתן להוכיח אותו בקבלות מסמכים או ראיות חד משמעיות, וגם קשה מאוד להעריך את שוויו. במקרים כאלה, השופט/ת פוסק/ת פיצוי תוך התחשבות בנסיבות הפגיעה, הימשכות הסבל, גיל הנפגע תוך כדי שימוש בניסיון החיים ובמיטב החוכמה. תוצאת הדברים שהפיצוי בראש הנזק הזה תלוי הרבה מאוד בשיקול הדעת של השופט/ת, ובאופן בלתי נמנע תלוי גם בתפיסת והשקפת עולמם. עניין זה כשלעצמו עשוי להביא לתוצאות שונות מאוד לעניין גובה הפיצוי אצל שופטים שונים.

 

אין משמעות הדברים ששופט/ת יכול/ה להעריך בפסקי דין כאב וסבל סכומים ללא הגבלה כאוות נפשם, מכיוון שיש תקרה מקובלת הנוהגת בפסיקת בתי המשפט בנסיבות של כל מקרה ומקרה, ואם תהיה חריגה משמעותית מתקרה זו, ייתכן וההחלטה תשונה בהליך ערעורי.

 

כאשר מדובר בתביעה בגין תאונת דרכים, אין לשופט/ת שיקול דעת, ועליו/ה לחשב את הנזק הלא ממוני לפי "נוסחה יבשה", הקבועה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הלוקחת בחשבון נתונים כגון: גיל הנפגע, מספר ימי אשפוז, נכות רפואית ועוד. הפיצוי שניתן עבור נזק לא ממוני בתביעה שעניינה נזקים מתאונת דרכים ברוב הפעמים רחוק מלשקף את הסבל והכאב האמיתיים שנגרמו לנפגעים, אך זה חלק מאיזון שביצע המחוקק בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שהרעיון שלו הוא מצד אחד לפצות כל נפגע בתאונת דרכים ללא קשר לשאלה אם הייתה רשלנות או לא, אך מצד שני להגביל את גובה הפיצוי.

 

יש לעשות אבחנה בין נזק נפשי לעומת כאב וסבל. אדם שנגרם לו נזק נפשי, כדוגמת נכות פסיכיאטרית ( נניח פוסט טראומה), נדרש להוכיח את הנזק שלו באמצעות חוות דעת פסיכיאטרית, ויקבל פיצוי ממוני עקב כל הנזק התוצאתי לטראומה, כגון פגיעה בהשתכרות (אם אכן הייתה פגיעה כזו), הוצאות רפואיות לטיפול בעצמו וכו'. בנוסף, הוא גם צפוי לקבל פיצוי בגין הסבל המוערך על ידי השופט/ת במסגרת הנזק הלא ממוני. מדובר בשני נזקים נפרדים, המזכים כל אחד בפיצוי כשלעצמו, ואין "לערבב" ביניהם.  

 

לא תמיד קיימת התאמה בין גובה הנכות הנפשית לגובה הפיצוי בגין כאב וסבל. לעתים ייתכן מצב שבו הנכות הנפשית שנגרמה נמוכה יחסית, אך מחמת העובדה שמדובר בפגיעה בנסיבות חמורות או רשלנות חמורה או מעשה מכוון, מוערך הנזק הלא ממוני בסכום גבוה מאוד ביחס לגובה הנכות הנפשית.

 

כך קרה לדוגמא במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דן בתביעה אזרחית של נערה בת 12.5 שנים ובעלת מוגבלות, שנפלה קרבן  לעבירות מין קשות על ידי חבורת נערים רובם כבני 14, זאת לאחר שהנערים הורשעו בהליך הפלילי, והיא הגישה נגדם תביעה אזרחית בהמשך. בבירור המשפטי עלה כי לנערה הייתה נכות קודמת בשיעור 50% שאינה קשורה למקרה החמור, ובבדיקה על ידי מומחית שמונתה על ידי בית המשפט, נמצא כי הנכות הנוספת שנגרמה לה עקב המקרה היא בשיעור 10% בלבד בתחום הנפשי.

 

בית המשפט המחוזי קבע שהנזק הממוני שנגרם לנערה עקב הנכות הפסיכיאטרית הוא 410,000 שקלים, ובנוסף פסק בנזק הלא ממוני סך של 600,000 ₪, שהינו סכום חריג מאוד ביחס לשיעור נכות זה, כך שסך הפיצוי של הנערה הועמד על כמיליון שקלים. הנערה ערערה על גובה הפיצוי בבית המשפט העליון, אך בית המשפט העליון דחה את הערעור. לקריאת פסק הדין המלא בבית המשפט העליון

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/21/320/001/e21&fileName=21001320.E21&type=4 ).